<h1>ספר החינוך מצוה רע"ח</h1>
<h2>דף יז.</h2>
שלא יעבוד כהן טמא, שנאמר [ויקרא כ"ב] וינזרו מקדשי בני ישראל ולא יחללו את שם קדשי, ואמרו זכרונם לברכה בפרק תשיעי מסנהדרין [פ"ג ע"ב], מנין לטמא ששמש שהוא במיתה, כלומר מיתה בידי שמים, דכתיב דבר אל אהרן ואל בניו וינזרו מקדשי בני ישראל ולא יחללו וכתיב במקום אחר [שם] ומתו בו כי יחללוהו. משרשי המצוה מה שכתבנו במקומות רבים כי לכבוד הבית ומעלת העבודה נתרחק ממנה כל דבר שאינו במעלתו וחשיבותו. ומעלת האדם בטהרה ידוע לכל מבין. דיני המצוה כגון מה הן הטמאות המטמאות מדרבנן ובאי זה ענין יטהר הטמא מטומאתו, ואי זו טומאה צריכה הזאה וקרבן לטהרתה ואי זו אינה צריכה אלא טבילה והערב שמש, ומכלל הענין שאי איפשר לעולם לעלות משום טומאה כי אם בטבילה, ואי זו טומאה צריכה שבעה ימים לטהרתה ואיזו יספיק לה יום אחד, ויתר רובי פרטי עניינים אלה אשר רבו למעלה יתבארו כלם בסדר טהרות. ונוהגת בכהנים בזמן הבית. וכהן העובר עליה ועבד בטומאה חייב מיתה בידי שמים.
